אבחון - תחומי הערכה

תחומי הבדיקה באיבחון באקורד:

קשר - התפתחות קוגניטיבית וחברתית תקינה תלויה במידה רבה ביחסיו הרגשיים של התינוק עם המבוגרים המשמעותיים שבחייו (בעיקר האם). בתוך המפגש הרגשי הזה עם כל אחד מהמבוגרים הנוטלים חלק פעיל בגידולו נבנות יכולות רבות של התינוק במהלך שנת חייו הראשונה. המפגש הזוגי בין האם לתינוק (הדיאדה) הוא תהליך שמתקיים של ויסות הדדי (co-regulation), שכל אחד משני משתתפיו תורם בו את חלקו. הקשר האינטימי הנבנה בין התינוק לבין הוריו ומטפלים ראשוניים נוספים מהווה את התשתית להתפתחות הרגשית חברתית של הילד.

תקשורת - היא תהליך הדדי בו מתרחשת העברת מסרים מאדם אחד (דובר/מוען) לאדם שני (קולט/נמען), בסביבה מסוימת. תקשורת יעילה ותקינה מאפשרת ליחיד להביע את מכלול כוונותיו החל מצרכים בסיסיים ועד להבעת רעיונות מופשטים ומורכבים. התקשורת היעילה מאפשרת ליחיד להבין את כוונותיו התקשורתיות של הזולת ולפעול באופן מתואם עמו. תקשורת מאוזנת באה חידי ביטוי ביוזמה, בהיענות ובשימור קשב משותף.

חשיבה - הופעת השפה קשורה באופן הדוק להתפתחות הייצוג הסמלי. מכאן עולה צורך לבחון את הקשר ההכרחי והמרתק המתקיים בין התפתחות החשיבה כפי שבאה לידי ביטוי ברמת הייצוג הלא-מילולי, לבין התפתחות השפה.
תהליכי יצירת המשמעות של המילים הראשונות מותנים ביצירת קשרים בין הידע הלא-מילולי של הילד על חפצים ואירועים לבין המילים שהן סמלים לשוניים המייצגים חפצים ואירועים אלה. תהליכים לא-מילוליים הקשורים להתפתחות המשמעות הם: תהליך הניתוק מההקשר והאפשרות לחשוב על חפץ, אירוע, או יחס ללא קיומם הפיזי וההתעסקות עמם "כאן ועכשיו", ותהליכים נוספים של הכללה ומיון.

שפה – היא מערכת של קודים שרירותיים ומוסכמים המשמשת להבעה, חשיבה, ולתקשורת בין-אישית. השפה מאפשרת למידה מהסביבה. השפה בנויה משלושה מרכיבים הנמצאים באינטראקציה: תוכן (סמנטיקה) – המתייחס למשמעות של המילים והמבעים, צורה – מתייחסת להגייה, דקדוק ותחביר, ושימוש (פרגמטיקה) מתייחס למשמעות השפה בתוך הקשר. מרכיב זה כולל כוונות תקשורתיות וחוקי שיח. הבנת השפה מחייבת הפנמה של כללי הדקדוק. ילד מגיב בהבנה כאשר הצליח להפנים את אוצר המילים בשפת האם, את כללי התחביר, המורפולוגיה, והפרגמאטיקה של השפה.
 
וויסות חושי - תהליכי הבשלה ניורו- ביולוגיים מתרחשים במערכת התחושתית והתנועתית כבר בתקופת ההיריון. בסמוך למועד הלידה מערכת החושים מגיעה לבשלות. הטיפול הפיזי בתינוק, הכרוך בדרך כלל בשינויים מצביים ומרחביים, תורם להתפתחות התחושתית-תנועתית. התינוק חשוף למידע תחושתי שטחי המתקבל על פני העור על ידי תאי חישה המיועדים למגע, לקור, לחום ולמידע תחושתי עמוק המתקבל על ידי לחץ ועל ידי תנועה מתוך המפרקים, העצמות, הגידים והשרירים.
היכולת להסתגל לגירויים הסביבתיים החיצוניים ולמיין את עוצמתם מתפתחת בתהליך מואץ לאחר הלידה. הילד לומד לסנן גירויים של רעש, עוצמת אור, שינויים בולטים בשיווי משקל , טעם וריח. הוא בורר מביניהם את אלה הקשורים אליו והמעניינים אותו.
כדי למנוע הצפה בגירויים התינוק הבריא מסנן ומתעלם מחלק מהגירויים לשם הגנה.
בהדרגה התינוק הופך לרגיש פחות ומסתגל לשלל הגירויים המצויים בסביבה שבה הוא חי וגם מתרגל לעוצמתם. כאשר מסיבה כלשהי יש הפרעה בקליטת הגירויים או בפירושם, התינוק מגיב לטיפול בו ולגירויים הסביבתיים אליהם הוא חשוף באופן לא צפוי. כך למשל, יש תינוקות המגיבים באופן קיצוני לשינויים הקשורים בהלבשה וברחצה. יש תינוקות המגיבים בחוזקה לשינויים בעוצמת האור או בטמפרטורה. בדרך כלל תינוקות אלה אינם מצליחים לווסת את הגירוי ולכן התנהגותם מאופיינת בחוסר שקט, בבכי מרובה ובקשיים להירגע.
מכל האמור קל להבין שקשיים בעיבוד חושי משפיעים בהכרח על מערכות האינטראקציה שהילד יכול לקיים עם המטפל העיקרי.

תכנון מוטורי - היכולת המוטורית של התינוק קשורה קשר הדוק ליכולת להפיק דיבור. התפתחות בתחום התנועה  באה לידי ביטוי במוטוריקה הגסה, במוטוריקה העדינה וכן בקצב ההתקדמות ביכולת לשלוט באופן רצוני ומכוון בתנועה של איברי הפקת הדיבור (מערכת הנשימה, שרירי הלוע ואיברים בתוך בפה- חיך לשון לוע). בקרב ילדים המופנים בגיל צעיר לאבחון תקשורת, שפה ודיבור קיימת שכיחות גבוהה יחסית של קשיים בשליטה ובתכנון תנועה וכן הפרעות בקליטה ובעיבוד של מידע חושי. ישנם מקרים שבהם האיחור בהופעת הדיבור קשור אך ורק לליקויים בתחום התחושתי והתנועתי. הערכה של ילד צעיר חייבת לכלול בדיקה מעמיקה של היכולות המוטוריות בכלל ושל היכולות בתחום תכנון תנועה במערכת האורומוטרית בפרט.

הפקת דיבור – מתייחס להיבט המוטורי – קולי של השפה הדבורה. מטרת הדיבור היא להביע שפה באמצעות צלילים מוסכמים. הפקת הדיבור תלויה בהתארגנות תנועתית של מערכת הנשימה להפקה קולית, ביכולת מוטורית ובאבחנה תחושתית של אברי ההיגוי להגיית צלילי דיבור. מערכת הפקת הדיבור קשורה גם ליכולת שמציג הילד לזהות, לארגן, לזכור, ולשמר את התבניות הצליליות של המילים.
על פי הדרך בה הילד מפיק צלילים ניתן לדעת האם הוא מזהה את המבנה ההברתי של מילים בשפת המטרה, מה מגוון העיצורים והתנועות אותן הוא יכול להפיק, איך נשמעת האיכות הקולית שלו והאם ההנגנה תקינה או מעוררת תשומת לב. משתנים אלו יש לקחת בחשבון בתכנון תכנית התערבות עבור הילד.
מטרות ההתערבות נקבעות עבור כל ילד בהתאם ליכולות המפורטות שלו בכל אחד מתחומי הבדיקה