דף הבית >> מכתבי הורים >> מכתב מאמא של י.

מכתב מאמא של י.

שלום,
אני אמא של י. 
היום בני בן 6 ולומד בכתה א' בבית-ספר רגיל. אני רוצה לשתף אתכם בדרך שי. עבר בחמש השנים האחרונות. לפני שאני מתחילה אני רוצה לציין שלאורך כל הדרך בעלי ואני (וכל המשפחה) האמנו בכל ליבנו שבננו י. הוא ילד בעל יכולות חשיבה תקינות.
 
י. היה תינוק נוח שישן הרבה מאוד ובכה מעט מאוד. הוא התפתח כמצופה ואפילו התחיל לומר מספר מילים. בגיל שנה וחצי י. הפסיק לומר את המילים שכבר ידע ונהיה ילד עקשן וקשה. הוא הרבה לבכות ולא שיתף פעולה. הכול היה קשה: לקום בבוקר, להתלבש, להתקלח, לאכול ... לא היה רגע אחד קל.
בשלב זה פנינו לתחנה להתפתחות הילד. שם אמרו לנו (לאחר אבחון מהיר) להתחיל לעבוד עם קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק (לטיפול בעיקר ברגישות יתר במגע עם חומרים). השיפור שראינו  בילדנו היה קטן.
לאחר כשנה  י. עבר לגן ובהמלצת קלינאית התקשורת הכנסנו סייעת (נהדרת) שתלוה אותו בהסתגלות למסגרת.  באותו זמן פנינו לאבחון של פסיכולוגית פרטית שתוצאותיו החרידו אותנו.  ההמלצה של הפסיכולוגית  היתה: להעביר אותו בדחיפות למסגרת חינוך מיוחד מתאימה יותר (גן לילדים על הרצף האוטיסטי), להגדיל את שעות הקלינאית ולעבור אבחון פסיכיאטרי.
 
בשלב זה החלטנו לבצע איבחון נוסף וקיבלנו המלצה על פרופ' אתי דרומי.
לא אשכח את המילים של אתי לאחר האבחון שלה. בלחש לפני שיצאנו מהחדר  היא אמרה: "לא אשקר ממבט ראשון אני רואה הרבה בעיות. אבל יש אור, רק צריך לתפור לו את החליפה המתאימה ביותר".
כך החלה דרכנו המשותפת עם אתי. דרך ארוכה שנימשכה למעלה משנתיים שבתחילתה ההתקדמות של י. הייתה איטית ועם הזמן והרבה סבלנות צברה תאוצה.
תוך כדי שיתוף פעולה בינינו – ההורים, אתי, הקלינאית במכבי, הסייעת בגן, המשפחה המצומצמת (אחיות ) והמורחבת (סבים) – והוספת טיפולים לפי הצורך, התחלנו לקטוף את הפירות. י. התחיל לתקשר, לפתח שפה,  לדבר ולשתף אותנו במחשבות וברצונות שלו.
 
י. התקדם במהירות. הוא סיים גן שפה וההחלטה שלנו הייתה לרשום אותו לכיתה א' רגילה בשכונת במגורים שלנו. הרגשנו שההכנה שקיבל בשנות הגן תאפשר לו שילוב מוצלח בבית הספר. תקוות אלו התגשמו. לאחרונה זכינו לראות את התעודה של המחצית הראשונה בכתה א. התעודה היתה מצוינת. לי. יש חברים בכיתה, הוא מבין את מה שנאמר ונלמד בבית הספר, משתתף פעיל בשעורים ומאוד אוהב ללכת לבית הספר. אתמול י. לקח לבית-הספר כדור סל (הוא בחוג כדור-סל וקיבל בשבוע שעבר כדור במתנה) והיה "המחליט" במשחקי הבנים בהפסקה. אני לא מאמינה שהבן שלי הולך עם כדור-סל לבית ספר!!!!
היום היתה אולימפידת מתמטיקה לשיכבת א - ולא רק שי. שרד עד הסוף (הרבה ילדים פרשו לאורך הדרך), הוא גם זכה במקום הראשון.
 
הסבלנות, ההתמדה ושיתוף הפעולה בין המטפלים השונים והבחירות הנכונות שעשינו לאורך הדרך בהמלצתה של פרופ' אתי דרומי ובלווי המסור שלה הביאו אותנו למקום בו אנחנו נמצאים היום.
 
כנראה שהצלחנו לתפור את  החליפה המתאימה.
אמא של י.