שפה אפשר להביע באמצעים שונים: בדיבור, בכתיבה או בתנועות ידיים. דיבור הוא רק אחד האמצעים להבעה של שפה ולכן אי יכולת להפיק דיבור אינה מצביעה בהכרח על העדר היכולת לרכוש שפה. יש אנשים שמסיבות שונות מתקשים לדבר, אך הם מבינים דיבור וגם השפה שלהם עשויה להיות עשירה ומלאה.
האם לדבורים, המעבירות זו לזו מידע על מיקום אזורי פריחה טובים לרדיית צוף באמצעות "ריקוד" מורכב באוויר, יש שפה? האם לנמלים המסמנות את השביל המוביל אל גרגרי המזון באמצעות הפרשה של ריח או ליעלים המתריעות על סכנה באמצעות נענוע הזנב יש שפה? אין ספק שבעלי-החיים השונים יוצרים זה עם זה תקשורת. הם מעבירים זה לזה מידע על מקורות מזון, על סכנות קרבות, על יחסי כוח, על שליטה ועוד. אך האם אותות תקשורתיים אלה הם שפה? בוודאי שלא! אם כך מהו הדבר ההופך את השפה האנושית לשונה ולמיוחדת כל-כך מצורות תקשורת אחרות? על שאלה זאת ננסה לענות.
אם נתבונן באפיונים של שפה אנושית שבה מתקשרים בני-אדם זה עם זה, נראה כי באמצעות שפה אפשר להביע אין ספור רעיונות, להביע רצונות וצרכים ולהתייחס למאורעות בעבר, בהווה או בעתיד. אנו עושים זאת באמצעות המילים: לכל שפה יש אוצר מילים שונה. המילים בשפה הן שרירותיות ומוסכמות. הן מייצגות משמעויות של חפצים, תכונות, פעולות, או רעיונות מופשטים. למשל, החפץ כסא נקרא בעברית "כסא" אך בערבית הוא נקרא "כורסי" ובאנגלית הוא נקרא "צ'ייר". המילים מכונות "סמלים לשוניים" היות והן מתייחסות למוצגים ולהתנסויות הקיימים בעולם גם אם לא נכנה אותם בשם.
מילים מורכבות מצלילים שונים: למשל המילה "ילד" מורכבת מהצלילים:
י - ל- ד ( (y-e-l-e-d
צלילי הדיבור מתחלקים לעיצורים ולתנועות. בשפה העברית העיצורים נכתבים כאותיות והתנועות מופיעות בניקוד.
המילים אינן מנותקות זו מזו, הן נאמרות ברצף של המשפט. למשל, אם מישהו יספר לנו: "התפוצץ - יפה - כדור" איך אנו יודעים למה הוא מתכוון? האם הוא מתכוון לומר שכדור יפה התפוצץ או שהוא מתכוון לומר שההתפוצצות של הכדור מצאה חן בעיניו, והיא הייתה יפה? אנו רואים שמילים בודדות אין בהן די להסביר מהי הכוונה ולסדר המילים במשפט תפקיד בהעברת המשמעות הרצויה. כלומר, את המילים יש לומר בסדר מסוים על מנת שנוכל להבין זה את זה. הכללים הקובעים את סדר המילים במשפט נקראים כללי התחביר. לכללי התחביר חשיבות רבה: שינוי בסדר המילים עלול לגרום למשפט משובש או לשינוי במשמעות של המשפט ("יוסי מסתכל על דני" / "דני מסתכל על יוסי").
בכל שפה יש גם כללים הקובעים את צורתן של המילים. כללים אלו קשורים להתאמה בין המילים בתוך המשפט. מילים רבות בעברית משנות את צורתן, ומופיעות במשפט כמילים מוטות. כך למשל בעברית איננו יכולים לומר "ילדים גדול הלך לים", ועלינו לומר "ילדים גדולים הלכו לים". כמו כן לא נוכל לומר בעברית "אתמול אלך לשוק" אלא נצטרך לומר "אתמול הלכתי לשוק", במקום "הילדה הלך ברחוב" - "הילדה הלכה ברחוב". כלומר, בעברית הדרישה היא להתאמה בין שם לתואר במין ומספר, ובין נושא לנשוא במין, מספר וגוף.
