כמחצית מהילדים שאובחנו בגיל צעיר עם לקויות על הרצף האוטיסטי יראו חסרים בתחומי השפה והדיבור – חלקם לא יצליחו לפתח שפה ודיבור פונקציונליים כלל, וחלקם ישתמשו בשפה באופן מצומצם או חריג, זאת ללא קשר לשיטת הטיפול אשר נבחרה עבורם.
הליקוי בתקשורת החברתית אצל ילדים עם לקות על הרצף האוטיסטי מתבטא בחוסר שיתוף של הסובבים אותם בהנאה שהם חווים, בקושי ליצור הדדיות חברתית ורגשית ובליקוי בשימוש ובהבנה של התנהגויות לא-מילוליות, כגון קשר עין, הבעות פנים ומחוות הצבעה לצורך ביסוס קשב משותף עם אדם אחר.
ליקוי בסיסי נוסף אצל ילדים עם לקויות על הרצף האוטיסטי מתבטא בקושי שיש להם להתייחס למצבים מנטאליים של אנשים אחרים (כגון הבנת כוונות, רגשות, מחשבות ואמונות של האדם האחר). ליקוי ביכולת הבנת האחר פוגם ביכולת לפתח את הידע על ה"אני" ולכן משפיע על התפתחות דפוסי תקשורת בינאישית, יוזמה ליצירת תקשורת, והיענות ליוזמות תקשורת של אנשים אחרים.
הספרות המחקרית על ילדים עם אוטיזם ו-PDD מתייחסת גם לקשיים של ילדים אלו בעיבוד גירויים חושיים מסוגים שונים. תיאורים של מבוגרים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה כוללים התייחסות לרגישות יתר לצלילים, לליקויים בעיבוד תחושתי (מידע המתקבל באמצעות מגע) ולמידות משתנות של קשב ועירנות לגירויים חזותיים. הורים לילדים עם לקויות על הרצף האוטיסטי מתארים הימנעות ממגע, צמצום ניכר של בחירה בתחום האכילה והפרעות שינה.
כל ילד עם לקות על הרצף האוטיסטי מציג פרופיל תפקודי ייחודי הדורש תוכנית טיפול ייחודית, ולכן דרושה מומחיות מקצועית רבה באבחון ובתכנון טיפול מותאם באופן אישי לכל ילד.
